ריקי שחם מביאה את שירו של פבלו נרודה

שיר מס` 20

 

אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב הַלַּיְלָה אֶת הָעֲצוּבִים שֶׁבַּשִׁירִים.
לִכְתּוֹב, לְמָשָׁל: "הַלַּיְלָה זָרוּעַ כּוֹכָבִים,
וְהֵם רוֹעֲדִים, כְּחַלְחַלִּים בַּמֶּרְחַקִּים".

שִׁירָת רוּחוֹת הַלַּיְלָה סוֹבֵבֵת בַּשָּמַיִם.

אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב הַלַּיְלָה אֶת הָעֲצוּבִים שֶבַּשִּירִים.
אָהַבְתִּיהָ, וּלְעִתִּים גַּם הִיא אוֹתִי אָהֲבָה.

בְּלֵילוֹת כְּמוֹ זֶה הַלַּיְלָה בִּזְרוֹעוֹתַי הֶחְזַקְתִּיהָ.
תַּחַת רָקִיעַ אֵינְסוֹפִי פְּעָמִים אֵין סְפ‎וֹר נְשַׁקְתִּיהָ.

הִיא אָהֲבָה אוֹתִי וּלְעִתִּים גַּם אֲנִי אֲהֲבְתִּיהָ.
הַכֵּיצַד לאֹ לֶאֱהוֹב אֶת עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת, הַמְּמֻּקָדוֹת.

אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב הַלַּיְלָה אֶת הָעֲצוּבִים שֶׁבַּשִּׁירִים.
לְחַשׁוֹב שֶׁהִיא לאֹ לִי עוֹד, לָחוּשׁ שֶׁאִבַּדְתִּיהָ.

לִשְׁמוֹעַ אֶת עָצְמַת הַלַּיְלָה, עָצוּם יוֹתֵר בִּלְעָדֶיהָ.
וְהַשִּׁיר בָּא אֶל נַפְשִׁי כְּמוֹ טַל עַל שְׂדוֹת מִרְעֶה.

מַה בְּכָךְ שֶׁאַהֲבָתִי לאֹ יָדְעָה לִשְׁמוֹר עָלֶיהָ.
הַלַּיְלָה זָרוּעַ כּוֹכָבִים וְהִיא אֵינֶנָּה עִמִּי.

זֶה הַכֹּל. מִישֶׁהוּ שָׁר, אֵי-שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים.
וְנַפְשִׁי לאֹ מַשְׁלִימָה עִם אָבְדָּנָהּ.

מַבָּטִי מְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהָ לְקָרְבָהּ.
לִבִּי מְחַפְּשָׂהּ וְהִיא אֵינֶנָּה עִמִּי.

אוֹתוֹ לַיְלָה שֶמַּלְבִּין אוֹתָם עֵצִים.
אָנוּ, אֵלֶה מְאָז, כְּבָר לאֹ אֵּלֶּה שֶׁהָיִינוּ

לאֹ אוֹהַב אוֹתָּה עוֹד, נָכוֹן, אַךְ כַּמָּה הַרְבֵה אֲהַבְתִיהָ.
קוֹלִי חִפֵּשׂ אֶת הָרוּחַ כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ.

לְאַחֵר, תִּהְיֶה לְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה לִנְשִׁיקותַי.
קוֹלָהּ, גוּפָהּ הַבָּהִיר, עֵינֶיהָ הָאֵינְסוֹפִיּוֹת.

לאֹ אוֹהַב אוֹתָהּ עוֹד, נָכוֹן, אִם כִּי אוּלַי עוֹדֶנִי אוֹהֵב.
כֹּה קְצָרָה הָאַהֲבָה וְאֲרֻכָּה כָּל כָּך הַשִּׁכְחָה.

כִּי בְּלֵילוֹת כְּמוֹ זֶה הַלַּיְלָה בִּזְרוֹעוֹתַי הֶחְזַקְתִּיהָ,
נַפְשִׁי לאֹ מַשְׁלִימָה עִם אָבְדָּנָהּ.

אֲפִלּוּ יִהְיֶה זֶה הַכְּאֵב הָאַחֲרוֹן שֶׁהִיא גּוֹרֶמֵת לִי,
וְאֵלֶּה הַשּׁירִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב לָהּ.

 

תירגם מספרדית – פרץ רזניצקי

ריקי שחם, שיר נפלא נוסף של פבלו נרודה

אט אט גווע – פבלו נרודה

אט אט גווע…
מי שלא נוסע,
מי שלא קורא,
מי שלא שומע מוסיקה,
מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו,

אט אט גווע…
זה שהורס את האהבה לעצמו,
זה שדוחה עזרה מושטת,

אט אט גווע…
המשועבד להרגליו,
החוזר יום יום על אותם מסלולים,

אט אט גווע…
זה שלא מחליף את המותג,
זה שלא מחליף את צבע הלבוש,
זה שלא משוחח עם מי שהוא לא מכיר,

אט אט גווע…
זה שמתחמק ממערבולת החושים,
המונע מעצמו תשוקות,
המחזירות את ברק העיניים ומשקמות את הלב ההרוס,

אט אט גווע…
זה שלא מסובב את ההגה,
כאשר הוא לא מאושר מעבודתו, ממעשיו, מאהבתו,
זה שלא מסכן את הוודאי, או הלא וודאי,
בכדי ללכת אחרי החלום,

אט אט גווע…
זה שלא מרשה לעצמו,
אפילו פעם אחת בחיים, לברוח מעצות נבונות,

אט אט גווע…

ריקי שחם מביאה את שירה של ויסלבה שימבורסקה

אהבה מאושרת

אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה טִבְעִי,
הַאִם זֶה רְצִינִי, הַאִם זֶה מוֹעִיל –
מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לַעוֹלָם מִשְּׁנֵי בְּנֵי-אָדָם,
שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם?

מֻגְבָּהִים זֶה אֶל זֶה שֶׁלֹּא בִּזְכוּת,
זוּג אַקְרָאִי מִמִּילְיוֹן, אַךְ מְשֻׁכְנָעִים
שֶׁכָּךְ נִגְזַר – כִּפְרָס עַל מַה? עַל לֹא-כְלוּם;
הָאוֹר נוֹפֵל מִשּׁוּם מָקוֹם –
לָמָּה דַּוְקָא עַל אֵלֶּה, וְלֹא עַל אֲחֵרִים?
הַאִם זֶה עֶלְבּוֹן לַצֶּדֶק? כֵּן.
הַאִם זֶה מֵפֵר עֶקְרוֹנוֹת שֶׁקֻּיְּמוּ בְּקַפְּדָנוּת,
מַפִּיל מוּסָר מִפְּסָגוֹת? מֵפֵר וּמַפִּיל.

הִסְתַּכְּלוּ בַּמְאֻשָּׁרִים הַלָּלוּ:
לוּ לְפָחוֹת הִסְתַּתְּרוּ קְצָת,
מִתְחַזִּים לִמְדֻכָּאִים וּמְעוֹדְדִים בְּכָךְ אֶת יְדִידֵיהֶם!
שִׁמְעוּ, אֵיךְ הֵם צוֹחֲקִים – בְּאֹפֶן מַעֲלִיב.
בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הֵם מְדַבְּרִים – מוּבֶנֶת לְמַרְאִית-עַיִן
וְטִקְסֵיהֶם, הַחֲגִיגוֹת,
הַמְּחֻיָּבֻיּוֹת הַמְּחֻכָּמוֹת זֶה כְּלַפֵּי זֶה –
הַדָּבָר נִרְאֶה כִּמְזִמָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת!

קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְשַׁעֵר, עַד הֵיכָן הָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים,
לוּ נִתַּן הָיָה לְחַקּוֹתָם.
עַל מָה הָיוּ יְכוֹלוֹת לִסְמֹךְ הַדָּתוֹת, הַשִּׁירוֹת,
מֶה הָיָה נוֹתַר בַּזִּכָּרוֹן, מֶה הָיָה יוֹרֵד לְטִמְיוֹן,
מִי הָיָה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר תָּחוּם בִּגְבוּלוֹת.

אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה הֶכְרֵחִי?
הַטַּעַם הַטּוֹב וְהַתְּבוּנָה מוֹרִים לִשְׁתֹּק עַל-אוֹדוֹתֶיהָ
כְּעַל שַׁעֲרוּרִיָּה מֵהָרְבָדִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים.
יְלָדִים נֶהֱדָרִים נוֹלָדִים בְּלֹא עֶזְרָתָהּ.
לְעוֹלָם לֹא הָיְתָה מַצְלִיחָה לְאַכְלֵס אֶת כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
שֶׁהֲרֵי הִיא מִתְרַחֶשֶׁת רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת.
אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת
טוֹעֲנִים כִּי בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת.

בֶּאֱמוּנָתָם זוֹ יֵקַל עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת, וְגַם לָמוּת.

 

מתוך "סוף והתחלה"; תירגום: רפי וייכרט, בהוצאת גוונים 1996.

 

 

לגופי שמלה שחורה / ריקי שחם

לגופי שמלה שחורה.

הנפש העייפה כל כך
זקוקה לכרית נפשית
כדי להכנס לשנת דוב
שמתעקל בינות דרכי החלום.
גם הציפור השחורה חזרה לעוף בתוך שדותי
ועלוות עצי האלון העתיקים
כבר הגדירה עצמה עד תום
בתחילת הקיץ הזה.
גם אני מנסה להגדיר את עצמי
מתבוננת על הצל שלי
על צללים בכלל
אוחזת ביד נעלמה
אוספת שיער
מטיילת בין הצללים והצלילים
מחפשת את השם האחד
המגדיר
בתוך יער אפל
בתוך דרכים פתלתלות
בשמי
רק עורגת אליך
בלבוש שחור ככלה
מתפללת לבואה של הספינה.

 

שיר אהבה – By Henry Dumas

שיר אהבה – By Henry Dumas

חמדת,

אני חייב לאהוב את העולם.

הרוח וודאי שמעה את קולך פעם

היא מהדהדת ושרה כמוך.

האדמה כנראה טעמה אותך פעם

היא מבושמת בריח שלך.

העצים חוגגים אותך בזהב

ומאדימים כשאת עוברת.

אני יודע למה הצפון קפוא

הוא מנסה לשמר את זיכרונך.

אני יודע למה המדבר קודח מחום.

זמן רב מדי הוא בלעדיך.

על ידיים וברכיים

האוקיינוס מתחנן אל החוף,

ואז נופל לרגליך.

אני חייב לאהוב את העולם,

לימדת אותו היטב להיות יפה.

Henri Dumas

בוא אלי פרפר נחמד שב אצלי על כף היד / ריקי שחם

בוא אלי פרפר נחמד שב אצלי על כף היד / ריקי שחם

אז מה הסיפור שלכם?
אני שואלת
וטובלת את תודעתי בכוס קפה.
הסיפור שלי הוא דיאלקטי
אמנות הדו שיח
מחפשת את הסיפורים שלי
ואת שלכם
ואת הסיפור בתוך הסיפור
וזה המחווה שלי לאלים
אבל לאלים שלי
ולא לאלוהויות שנותנים לגרגונה לחיות.
כי הגרגונה היא לא בסיפור שלי
היאout of my story
out of my life.
היום בלילה
אצא לי אל היער
ואשיר טרללללה טרללללה
המוח שלי ישנה את הגורל שלו
וישיר לציפור השחורה
גרגונה מתה גרגונה מתה.
כי הרבה דברים טובים
שהיו בסיפור שלי כבר אינם
אבל התפילה שלי מחזירה אותם
בצורה של חיים
ולא בצורה של אנדרטה.
טרלללללללה.
בסיפור שלי
האניה של המגדלית
לא טובעת אף פעם
במים העמוקים של הים
או של האוקינוס
שם אנחנו שטות
ויש לנו מפתח עם הסוד
שיודע את הסיפור שלנו
ושם האינטימיות הכי גדולה
כי אתה והסיפור שלך
זה בצוע של חדירה רוחנית
לאן שצריך לחדור
כי מי שלא מבין על מה אני מדברת
הוא אדיוט מושלם
וחי באוניה שסוחפת אותו לחוף המת.
אני רוצה ספינה
בחופים מוריקי אדי אלכוהול
ששם המגדלית שמה לי את המסגרת
ואני צובעת את הבתוכו שלה
בסיפור שלי
בתוך הframe
של המגדלית
טרללללללה

תגידו לי, מה הסיפור שלכם? / ריקי שחם

תגידו לי, מה הסיפור שלכם? / ריקי שחם

תגיד לי,מה הסיפור שלך?
כי יש את הסיפור של כיפה אדומה
ושל זהבה ושלושת הדובים
ושל המלך ארתור
אני,הסיפור שלי
הוא תודעה של שכונה
זה להגיד תפחיאדמה
ולהסתכל על החלומות
ועל החולמים
ולחצוב בהם דמויים חדשים
כמו שהפסל חוצב באבן.
יש סיפורים שגורמים לי תענוג
ויש סיפורים שגורמים לי לבחילה.
אז באמת תגידו לי,
מה הסיפור שלכם?
כי בסיפור שלי אני אוספת פזלים
אוספת ומוסיפה
מוסיפה ואוספת
אוספת את כל אותם
חלקים שחסרים
אוספת אותם ברחובות
של הערים הגדולות
ובעיקר בשבילים של העולמות המקבילים.
אני אוספת פיסות של יקומים מקבילים
אני אוספת איים מתוך אוקינוסים
אני אוספת אהבות מתוך איים אבודים
והסיפור שלי הוא התודעה שלי.
אני בכלל
בתוך התודעה שלי
יש לי כמה תודעות.
אבל העיקר בסיפור
זה לעשות את הכל
בדרכי שלי
תוך הליכה ממושכת
לעשות מסג' לעצים ביער
ולהרגיש טעם של פיסת עולם
בשפתיים
שיודעות להרגיש
טעם של סיפור.

דיוק הכאב וטשטוש האושר / יהודה עמיחי

דיוק הכאב וטשטוש האושר – יהודה עמיחי

דיוק הכאב וטשטוש האושר. אני חושב

על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.

אפילו אלה שלא למדו קרא וכתוב מדייקים:

זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר

זה שורף וזה כאב חד וזה קהה. זה פה, בדיוק פה

כן. כן. האושר מטשטש הכול. מעתי אומרים

אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,

הרגשתי כמו בשמים. ואפילו איש החלל שרחף

בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא,  נהדר, אין מילים.

טשטוש האושר ודיוק הכאב

ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם

את האושר העמום ואת השמחה, למדתי לדבר אצל הכאבים.

(יהודה עמיחי)

יהודה עמיחי

 

לך לקצה גבול הכמיהה שלך / רילקה

לך לקצה גבול הכמיהה שלך – Rainer Maria Rilke

אלוהים מדבר לכל אחד מאיתנו בזמן שהוא עושה אותנו,

ואז הולך איתנו בשקט החוצה מין הלילה.

אלה המילים שאנחנו בקושי שומעים:

אתה שנשלחת מעבר לזיכרונך,

לך עד קצה גבול הכמיהה שלך.

תגלם אותי.

תצית את עצמך כלהבה

ותעשה צללים גדולים שבתוכם אני אנוע.

תן להכל לקרות לך: יופי ואימה.

ורק המשך בדרך. כל רגש איננו סופי.

אל תיתן לעצמך לאבד אותי.

בסמוך יש את אותה הארץ שהם קוראים לה חיים.

אתה תכיר אותה לפי הרצינות שבה.

תן לי את ידך.

Rilke‏

 

ויקיפדיה רילקה